ההיסטוריה של הארגון

 

ארגון יוצאי רוז'ישץ' והסביבה בישראל הוקם בשנת 1943, עם הגיעם של ראשוני הניצולים מרוז'ישץ' שהצליחו לשרוד את התופת הנאצית.

 

חלק מאנשי הוועד הראשון של הארגון היו ילידי רוז'ישץ' שהגיעו לארץ ישראל לפני פרוץ המלחמה. ההחלטה להקים ארגון ליוצאי רוז'ישץ' והסביבה התקבלה לאחר שהתברר שבישראל כבר נמצאת קבוצה גדולה של בני עיירה, וחלקם זקוקים לעזרה ותמיכה. כאשר הגיעו הניצולים לישראל, רובם היו עריריים וחסרי כל ולא היה להם למי לפנות. אחת ממטרות הקמת הארגון הייתה לענות על הצורך הזה.

 

לאה גביש ז"ל, שעלתה לישראל בשנת 1922, והייתה מיוזמי וממקימי הארגון, נבחרה ליו"ר הראשונה.

לצד לאה, נבחרו 15 חברי מועצה, שבחרו 7 חברי ועד. חברי המועצה הראשונה היו: יצחק זיסקין, ישראל שנאור, שלמה גרברסקי, חיים ברושיק, אריה מרמור, דב שניידר, ישראל זיניוק, משה רוזנבוים, משה פלאש, רחל גוטליב, דוד קנטור, אהרון בינדר, מרים וידרה, משה גרברסקי וחיה שפיגל.

 

עם הקמת הארגון הוחלט שכל חבר יתרום 20 גרוש לקופת הארגון, בכל פרק זמן מוסכם. המטרה הייתה לצבור כסף שישמש לעזרה לעולים החדשים מרוז'ישץ', שהמשיכו להגיע לישראל, ולאירועים שיזם הארגון.

 

בשנות החמישים של המאה הקודמת, החליטו יוצאי העיירה בארץ, בשיתוף עם ארגוני רוז'ישץ' בחו"ל, בעיקר בארה"ב, קנדה וברזיל, להקים מרכז עולמי ליוצאי רוז'ישץ' בישראל, שייקרא "בית רוז'ישץ'". תמונה קבוצתית בבית רוז'ישץ'

 

בשנת 1959 פרשה היו"ר, גב' לאה גביש ז"ל, מפעילתה הברוכה בארגון. במקומה נבחר אבנר רחמיאלי (פייבל שקורניק) ז"ל, ליו"ר הבא של הארגון. אבנר רחמיאלי עלה לארץ ישראל בשנת 1935, כחלוץ.  במהלך שנות המלחמה הוא שירת  בבריגדה הארץ ישראלית, ואף סייע להעלות פליטים מאירופה, בהם ניצולי רוז'ישץ'.

 

בני העיירה המתגוררים בחו"ל היו שותפים בכל ההחלטות ואף העניקו עזרה כספית לרכישת אולם. 

ואכן, לקראת סוף 1960, נרכש אולם ברח' לסקוב (לשעבר רח' המאספים) מס' 2 בתל-אביב.  

 

ב-11 במרץ 1961 נערך, ברוב פאר, טקס חנוכת הבית,הטקס הראשון שנערך ב"יד ושם" בנוכחותם של חברי הארגון מהארץ ומחו"ל. הבית שימש מאז כבית חם ומקום מפגש לכל יוצאי העיירה בתפוצות ובארץ. אחת ממטרותיו החשובות הייתה ההנצחה. כמו כן היה זה מקום המפגש לקיום אזכרות, ישיבות של חברי הארגון ושל הוועד, קבלות פנים לאורחים, אירועי חג (כמו ליל סדר שני), מסיבות ועוד.

 

המבצע הגדול הנוסף שנעשה בשנים ההן היה הוצאת  הספר "רוז'ישץ' עיירתי". במשך מספר שנים אנשי העיירה כתבו וסיפרו את זיכרונותיהם ואת קורותיהם, סיפרו על העיר טרם חורבנה, על ימי האימים ואובדן היקרים.

הספר יצא לאור  בשנת 1976.

 

אבנר רחמיאלי ז"ל שימש כיו"ר הארגון עד שנת 1983, קיר הזיכרון ב"יד ושם"שנה שבה חלה במחלה קשה. הוא נפטר בשנת 1994.

 

בשנת 1983, לאחר שאבנר רחמיאלי חלה, נבחר משה גרברסקי, שהיה חבר ועד פעיל בארגון מיום הקמתו, ליו"ר הארגון, והוא משמש בתפקיד זה עד היום.

 

משה גרברסקי הגיע לישראל בשנת 1943, כחייל בצבא הפולני, עזב את הצבא, ונשאר בישראל.

 

במהלך השנים פעלו חברי הארגון רבות להנצחת מורשת רוז'ישץ' ולגיבוש החברים בישראל. בין השאר יצרו חברי הארגון קשר חם והדוק עם ראש עיריית רוז'ישץ' לשעבר, בוגדן צ'נז'וק, שתמך בהקמת האנדרטה בעיירה, ואף מסייע לשמור עליה. הוא גם הגיע לביקור בישראל.

 

בשנת 1998 יצאה קבוצה של חברי הארגון לרוז'ישץ', במטרה לשקום את בית העלמין היהודי הישן בעיירה. הם ניקו ושיפצו את את המקום, שהיה הרוס ומזוהם, הקימו סביבו גדר ברזל וסגרו את המתחם.

 

בין החברים שהיו פעילים במיוחד בארגון בעשור האחרון נמנים משה גרברסקי, שולה מושקט, פנינה קורן, צבי רויטר, יהודה פיישטר, רחל דונגי, שרה צוקרמן, בת שבע קינן וחנה לויטן.

 

כיום פעילים בארגון גם בני דור ההמשך: אהרון גוטליב, יורם זויברמן, יאיר גלר וקמי בר (גרברסקי), לצד חברי הוועד הוותיקים. הוועד מקיים פעילות שוטפת במשך כל השנה, ובנוסף לאזכרות, מארגן נסיעות לעיירה ונפגש מספר פעמים בשנה לעידכונים, דיווחים, קבלת החלטות וניהול שוטף.

 

הניהול בפועל של הוועד מתבצע כיום על ידי אהרון גוטליב, המשמש כגזבר הוועד, ומנהל, מתכנן ומוציא לפועל את פעילויות הארגון השוטפות והמיוחדות. מסייע לידו יורם זויברמן, המשמש כמזכיר הוועד.

 

 

 

לפעילויות הארגון

 

 

 

 

הדפס
ניהול תכנים: